רש"ש על בבא קמא ד׳

1 גמרא וקרן מאי שייריה כשהזיק כו'. ק"ל מדוע לא משני דקתני סיפא שור המועד כדאמר בסמוך לענין אדם:

2 רש"י ד"ה שור מועד כו' משלם כופר כו'. לכאורה הגמרא כאן ע"כ אזלא כפי דמסקינן לקמן כו דגם רגל משלם כופר וכן שן כמ"ש התוס' שם דאל"כ הוה ילפינן אדם מינייהו ודוחק לומר דהכא הכוונה דשם שור משלם את הכופר:

3 תד"ה לאו וע"ק כיון דידע כו' א"כ מסתמא ידע סיפא. זה י"ל דהס"ד דטעם זה אינו עיקר רק לתשובת הצדוקים וכמו שפי' הרע"ב שם לעיל במ"ו גבי ספרי הקדש והתוי"ט בד"ה שלא יעשה ע"ש:

4 תד"ה כשהזיק לא כו' אלא מאידך כו'. וכ"פ רש"י לקמן ט ב במשנה וכדאי' להדיא בגמרא יג ב ודברי הנ"י בפי' המשנה כאן תמוהים:

5 תד"ה למחשביה וי"ל דל"ח אלא בע"ח כו'. וכ"כ רש"י שם במתני':

6 תד"ה כראי דאין מזיד לשור. ולכאורה הא לרבה לקמן מג ולרב שם מד דוקא בכוונה משלם כופר וי"ל דמ"מ אין זה קרוי מזיד דאינו אלא ביודע שאסור ומקבל עליו התראה אבל מ"מ ק"ק דבבעליו שייך מזיד והתראה:

7 גמרא מי כתיב מים נבעו. נ"ל דר"ל דאז היינו מפרשים דמים מתבעבעים מן האש ושפיר קרי להו מתני' מבעה כפי' התוס' ונ"ל עוד דרב מרי נמי הוה מפרש דאש תבעה את המים ומ"מ שפיר פריך כיון דקרא קאמר שהאש פועלת בעבוע במים א"כ נוכל לקרוא אותם נבעין או מבעין כהתוס' ופרש"י בכאן נראה דחוק:

8 רש"י ד"ה צער ע"י סם דל"ל צער כולי האי. ולקמן פה ד"ה בין סם פי' דאין שם צער כלל ועמש"כ שם:

9 רש"י ד"ה תנא אדם דאזיק שור ובור לא מיירי בנזקי אדם דרחמנא פטרי' כו'. ק"ל חדא דל"פ אלא במת אבל לא בהוזק כדלקמן כח ב שנית דבור פטור בכלים ג"כ וברה"ד כ' כלומר נזקי ממון משמע דבא לומר דל"ד שור אלא כל נזקי ממון ולאפוקי אדם לבד:

10 רש"י ד"ה ומנסך ל"ל שניסכו ביי"נ שזרק בו כו' דהא מזבין ליה כו'. עי' מהרש"א ולי צ"ע דהא פלוגתת ת"ק ורשב"ג היא בע"ז עד במשנה ורב עצמו פסק שם ביין ביין כת"ק דאסור וא"כ מדוע לא מפרש דהיינו מערב שוב מצאתי בש"ג שהעיר בזה:

11 תד"ה מי כתיב. עי' מהרש"א בדבור הקודם אבל מ"מ אפשר לפרש קושיית רב מרי כיון דגם לרב ושמואל לא דייקי קראי יותר הל"ל דמבעה זה מים דלשמואל קשה דבשור נכלל כל מיליה ולרב קשה דהא תני אדם בסיפא כדלעיל:

12 תד"ה שומר. עי' כה"ד. ול"נ דמעיקרא תני ב' מיני שומרים. א. ש"ח דלא מסרו רק לשמרו. ב. שואל דמסרו למלאכה אח"כ ש"ש שהוא נגד ש"ח וממינו אח"כ שוכר שהוא נגד שואל וממינו:

13 תד"ה ועדים פי' ריב"א כו'. נ"ל דהוצרכו לזה דאי אמרת דבממון נמי אמרי' ולא כאשר עשה א"כ ע"כ הוא קנסא ואיך יפלגו בזה ר"ע וחכמים ולפ"ז צ"ל עוד דאף אם אי אפשר בחזרה כגון שהלך למדה"י או שאין לו מ"מ מיקרי אפשר בחזרה כשיעשר או כשישוב לביתו ול"ד להרגו דא"א בחזרה בשום ענין אולם עדיין מ"ל במת ולא הניח אחריו מאומה ואולי דגם זה לא מיקרי כאשר עשה דהרי לא על ידם מת ואני מסתפק אם עתה א"א בחזרה אם חייבין ב' תשלומין א' מכאשר זמם. והב' משום דינא דגרמי דאיתא ברמ"א סי' א' ס"ד ולכאורה הנ"ל דלרבא ללישנא דס"ל עד זומם חידוש הוא דמאי חזית כו' לקמן עב ב לעולם אין בזוממין תשלומי דגרמי ול"ד למש"כ התוס' שם דלא המנינהו רחמנא לחצאין כמבואר למעיין כי קמבעי לי לאביי ולל"ב דרבא או דאסהידו ביה תרי בחד וכפי פסק הרמ"א ונ"ל דזה תליא בהא אם דינא דגרמי ממונא או קנסא עי' בש"ך סי' שפ"ו בארוכה דאי אמרי' קנסא לא שייך כאן כיון דכבר משלמין מכאשר זמם ולכאורה קשה על תירוץ ר"י הא לא ילפינן מקנסא וי"ל דוקא ממונא מקנסא ל"י אבל קנסא מקנסא שפיר ילפינן וכ"מ להדיא במכות דף ד ב וזה לא שייך לפלוגתת רב ושמואל בגיטין נג ולהא דלקמן קיז דהתם בקנסות דרבנן גם י"ל כי לא ילפינן לעלמא אבל לגופיה ילפינן וכה"ג אמרי' בבכורות מט וא"ש אף ללישנא דרבא דחידוש הוא: